דברים במשפט תפדה וגו' (ישעי' א' כ"ז). כתיב (ש"ב כ"ג כ') ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב. וארז"ל (ברכות י"ח ב) שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. וזהו הוא הכה את שני אריאל. כי בהמ"ק נק' אריאל כמ"ש (יחזקאל מ"ג ט"ו) והאריאל שתים עשר אמה כו' וקאי על המזבח. ומה שנק' אריאל הוא ע"ש ארי' דאכיל קורבנין. מואב שבנאו דוד שבא מרות המואבי'. וצ"ל לפ"ז מהו הלשון הוא הכה את שני כו'. גם מהו היחס שבא ממואב. ותחלה צ"ל מה שנק' בן איש חי. ובתרגום פי' גבר דחיל חטאין. והיינו לפי שהי' שלם בסו"מ וע"ט וקיים כל התומ"צ לכן נק' איש חי כמ"ש אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. כי התומ"צ נק' חיי עולם כמאמר וחיי עולם נטע בתוכינו. וארז"ל (שבת יו"ד א') מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה הנה ידוע המאמר ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב וצ"ל מהו מחדש והלא כל הימים שוים. גם צ"ל ענין בריאה יש מאין והלא למעלה היש ולמטה אין כו'. והענין דיש בחי' שנק' סדר השתלשלות. ויש בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות. סדר השתלשלות הוא כמו בנפש שכל ומח' ומדות ודיבור ומעשה שהוא רק מהעלם אל הגילוי ונק' יש מיש. וה"ז כמו השלשלת שהטבעות אחוזים זב"ז. המח' בהשכל והדבור בהמח' כו'. וכמו"כ השתלשלות העולמות וריבוי ירידת המדרגות הכל רק מהעלם אל הגילוי ע"ד עלמין סתימין ועלמין דאתגליין. והנה בנפש יש רק ה' מדרגות כנ"ל ולמעלה יש ריבוי מדרגות בהשתל' העולמות עד אין קץ כו' אבל הכל רק בדרך העלם וגילוי ונק' יש מיש. ומ"מ שייך ברכה בסדר השתלשלות. והיינו שהשרש והמקור שבהעלם יומשך ויתגלה למטה כענין ברוך ה' מהעולם ועד העולם כו' (תלים מ"א י"ד). והנה כ"ז הוא כשנתהוו העולמות הם בבחי' סדר השתלשלות המדרגות בהעלם וגילוי אבל תחלת התהוות ראשית ההשתלשלו' מאוא"ס א"א להיות בדרך השתלשלות עו"ע דהעלם וגילוי כי איך יתכן להיות בחי' כח עצמותו לצאת מהעלם אל הגילוי שיהי' מזה עולמות בע"ג אחרי שהבע"ג לגבי הבבע"ג אין ערוך כלל. אלא בריאת העולמות הוא התחדשות גמור יש מאין שלא הי' מתחלה כלל אפי' העלם דהעלם כו' וזהו בריאה יש מאין ולא מהעלם לגילוי כמו בסדר השתלשלות שנק' יש מיש. וזהו ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב שנעשה דבר חדש ממש מאין ליש. וע"ז כתיב (תלים קמ"ח) יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו. והנה בשם הוי' תחלה יו"ד שהו"ע צמצום שמסתלק ומתעלם עצמות האוא"ס ולא יתגלה רק נקודה קטנה (לכאורה א"ז מובן כי איך יו"ד מורה על צמצום אחרי שנשאר עכ"פ נקודה אין זה הסתלקות לגמרי אך הכונה כמו עד"מ אות יו"ד הרי גם נקודה היותר אפשר המציאות כמו עד"מ חלק אלף מגרגיר חרדל ה"ז ג"כ יו"ד. א"כ ממה מתהווה אות יו"ד. הרי שקודם אות יו"ד אין שום תפיסת דבר מה לגמרי (ולא כמו כל האותיות שעושים תחלה נקודה ומהנקודה דיו"ד יכולים להמשיך אח"כ איזה אות שנצרך כו') ובנמשל שכדי שיתהווה יו"ד ח"ע הוא ע"י חשך והעלם אוא"ס לגמרי ואח"כ מתהוה בחי' יו"ד יש מאין וגם הגילוי רק נקודה קטנה לבד). וע"י צמצום זה נמשך אח"כ ה' שהוא בחי' התפשטות שיהי' סדר השתלשלות. והיינו מקור התהוות עלמין סתימין. ואח"כ ו' יש יו"ד בראשו שהו"ע צמצום והמשכה שיומשך ה' תתאה מקור התהוות עלמדאת"ג כו'. אבל תחלת התהוות בחי' ה' עילאה מקור סדר השתל' הוא ע"י צמצום היו"ד. והיינו שלא בדרך השתלשלות כ"א יש מאין וזהו ג"כ פי' בריאה יש מאין שמקור הבריאה הוא בחי' אין היינו יו"ד דשם הוי' נקודה קטנה והארה בעלמא דכאין ואפס. והנה כ"ז הוא בחי' ובטובו מחדש כו' מע"ב. אבל על התומ"צ כתיב (דברים ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שהוא צותא וחיבור מבחי' אנכי מי שאנכי מהוע"צ ממש שלמעלה משם הוי' שהוא רק בחי' יו"ד נקודה כנ"ל וזהו היום דוקא כמ"ש (שם ז' י"א) היום לעשותם שעוה"ז דוקא הוא עולם המעשה כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא. ולכן אעפ"י שמה שלמענה מהצמצום דיו"ד דשם הוי' הוא בחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מגדר גילוי אור אך ע"י אתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא ע"י קיום מצות מעשיות ממשיכים מבחי' אנכי עצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי' ישת חשך כו' להיות בבחי' אור וגילוי. וזהו שהתורה נק' חיי עולם ותפלה חיי שעה. כי פי' שעה הוא מקור הזמן והיינו בחי' מל' מלך מלך וימלוך בחי' ה' תתאה דשם הוי' וחיי שעה זהו בחי' יה"ו דשם הוי' שהו"ע צמצום והתפשטות והמשכה כדי שיומשך בחי' ה' תתאה מקור הזמן כי לאחר הצמצום דיו"ד דשם הוי' הרי מג' אותיות יה"ו א"א להיות בה' תתאה מקור דבי"ע וכש"כ בבי"ע עצמן התגלות אוא"ס ב"ה כמו שהוא א"ס ולמעלה מגדר זמן לגמרי ולכן כל הג' אותיות יה"ו נק' רק חיי שעה. אבל חיי עולם ל' נצחיות דהיינו שיומשך במל' ובבי"ע התגלות אוא"ס שלמעלה מהזמן זהו ע"י ההמשכה מעצמות אוא"ס ממש שלמעלה מהצמצום דיו"ד דהיינו מבחי' אנכי ממש שלמעלה משם הוי'. וע"כ התומ"צ שהם המשכה וגילוי מבחי' אנכי ממש נק' חיי עולם וזהו וחי בהם ופי' וחי בהם הוא כמ"ש (בראשית ג' כ"ב) ואכל וחי לעולם שהוא המשכה מבחי' חיי עולם שהוא בחי' אנכי כנ"ל וזהו ובניהו בן יהוידע בן איש חי ופי' הת"י גבר דחיל חטאין. והיינו שע"י שקיים כל התומ"צ בשלימות הוא ממשיך בחי' חי. כמ"ש (במדבר י"ד כ"א) ואולם חי אני כו'. אשר בחי' חי זהו ההמשכה מבחי' אנכי ממש שנק' חיי עולם כנ"ל. וע"ז כתיב (תלים מ"ב) צמאה נפשי לאלקי' לאל חי. וכתיב (שם) תפלה לאל חיי (פי' דכששרש ההמשכה הוא רק מבחי' צמצום דיו"ד דשם הוי' אזי נמשך האור והחיות במל' בבחי'